יש דברים נסתרים...

הוא נראה כמו כל ילד רגיל שקם בבוקר, מתלבש, מתארגן ולוקח תיק לבית הספר. בתיק אין כלום, אבל את זה אף אחד לא יודע. הוא הולך ללימודים כמו כל ילד, נמצא בשיעורים ומשחק משחקים, למרות שבאמת אין לו כוח לשחק. הוא אינו מסוגל להקשיב ולהתרכז בשיעור כי יש כל כך הרבה בעיות שמרחפות בענן גדול מעל ראשו של הילד הקטן, אבל מבחוץ הכול נראה רגיל. 

לא נבין לא נדע...

ואיש אינו שומע את הבכי של הנשמה הקטנה, איש אינו רואה את הדמעות בלילה על הכרית ואינו מבין את עוצמת הכאב של ילד שחסר לו. הלב של הילד נקרע למראה תיקי האוכל המלאים של החברים. גם כשההבעה על הפנים רגילה, מאחוריה יש ילד שאין לו. הוא רוצה לצעוק, הוא רוצה לבכות... 

אבל הוא מתבייש.

הוא מנסה להסתיר את המציאות שהוא מעולם לא בחר בה.
חודש אדר הגיע, וזה הזמן שצריך לשמוח!
אז למה החיוך לא עולה? למה אין שמחה בלב?
מאין באה העצבות הגדולה ששוכנת בלב הקטן? 
אין הרגשה של פורים, של שפע שבו יש מספיק ולא צריך לחשב את הביס הבא, עם משפחה חמה ותומכת שמחזיקה אותו ומגוננת עליו. 
כי הוא ילד קטן שצריך לצאת לעולם גדול ואחר. להתמודד עם בעיות של גדולים. להכריע בשיקולים כבדים. לדעת שאין טעם לבקש, 
כי פשוט אין.
ילד קטן שהחיים גדולים עליו בהרבה מידות. 
אנחנו ב'יד עזרא ושולמית' נמצאים בשביל אותם הילדים הקטנים שנחשפים למציאות כואבת יום-יומית של התמודדות קשה ולב שכמעט נשבר. אצלנו יורדות המסכות, ואפשר אנחנו ב'יד עזרא ושולמית' נמצאים בשביל אותם הילדים הקטנים שנחשפים למציאות כואבת יום-יומית של התמודדות קשה ולב שכמעט נשבר. אצלנו יורדות המסכות, ואפשר לשמוע את הצעקה האילמת של הנשמות הטובות והרכות, להביט בסבל, להסתכל לתוך העיניים ולראות את ים העצב שנשקף מהן.

לא נוכל להתכחש, אי אפשר להתעלם.

  אנחנו פה בשבילם, בזכותכם ובעזרתכם, נוכל ליצור מציאות אחרת מאחורי המסכה בה כשנרים את המסכה נמצא פנים מחייכות ושמחות, עם לב מלא ומאושר של ילד שיש לו כמו לכל הילדים. 

ולרגע הזה אנחנו מייחלים!