אודות

כאן נולדתי, כאן גדלתי וכאן אני מגדל את ילדי.

כילד אני זוכר את הדוחק הרב והצמצום בהם גדלנו, אך לא היינו בודדים במערכה, רב המשפחות שמסביבנו התמודדו עם קושי המחיה ועם הישרדות היומיומית. אחד הזיכרונות שנחרטו בי חזק מאותה תקופה היה דבר שחזר על עצמו מדי שבת בשבת.

בימות השבוע, לא היה מספיק אוכל להשביע אותי ואת שאר הילדים בבית ופעמים רבות היינו הולכים לישון על בטן חצי מלאה. כילד תמיד הייתה לי המחשבה שאדאג שלא יהיו ילדים רעבים וכשאגדל אני ידאג להם. אך לכבוד שבת קודש, הייתה אימא מכינה מעדנים נפלאים, אני זוכר איך היינו מחכים לסעודה כבר מיום שישי בבוקר! וכשחזרנו מבית הכנסת היה הריח הנהדר מכה באפינו, אבל תמיד תמיד את הצלחת הראשונה שאימא הייתה מוזגת היא הייתה נותנת לאחד השכנים – אדם בודד וגלמוד שלא הייתה לו פרוטה, אימא הייתה שולחת אותי או את אחד האחים שלי ולוחשת באוזנינו: “הזדרזו לתת לו הוא בטח מחכה…”

מעשי החסד הרבים של הורי טבעו בנפשנו את מידת הנתינה, בכל מצב. מה שאפשר תמיד לחשוב על השני. לאורך כל שנות הבגרות מצאתי את עצמי מגייס קבוצת חברים לעזור לחבר שנקלע למצוקה או לחבר שהייתה לו בעיה כלשהי, מאז עברו כ-25 שנה, המעשים הפכו לארגון שהקמתי על שם בעלי החסד האהובים, הורי היקרים ר’ עזרא זצ”ל ושולמית תיבדל לחיים טובים וארוכים.

ארגון “יד עזרא ושולמית” גדל והתפתח לממדי ענק בעקבות מאות אלפי בקשות שהגיעו אליו במרוצת השנים ובזכות עשרות אלפי התורמים שנתנו יד והניעו את גלגלי החסד.

פעילות הארגון שהתחילה בחלוקת סלי מזון לנזקקים, התרחבה והתעצמה למגוון תחומים של סיוע לזולת: סיוע לחולים, ליתומים ואלמנות, לחתנים וכלות, בתי תמחוי ומועדוני העשרה לילדים, עזרה במציאת מקומות עבודה ומחוסרי פרנסה, סיוע לבני נוער בסיכון ועוד.

מכאן, אני שולח תודה עמוקה, לו יכולתי להגיע עד פתח הבית של כל אחד ואחד מכם, הייתי עושה זאת כדי להביע את הערכתי הכנה.

שלכם, אריאל לורי,

ירושלים.